וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָל־הַ֨תּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃
אגרא דכלה
(פז) ארץ נשב"ת, הכוונה להגאולה מארץ החיים יובל העליון שהוא נ' שב"ת, דהיינו שער החמשים ושבת הגדו"ל. וז"ש שמרומז אל המנוח"ה ואל הנחל"ה, ר"ל שהחשבון הזה דהיינו ת"ע, היה בעת בואם אל הנחלה, דהיינו ירושת ארץ ישראל בראשונה, שהיה הגלות ת"ל וארבעים במדבר סך הכל ת"ע, וכן בבואם אי"ה אל המנוח"ה הוא גאולה אחרונה שהיא מנוחה, כי גאולת עולם היא להם ולא יוסיף להניד עוד את רגל ישראל (מלכים ב' כא ח), יהיה גם כן בזה המספר: